שמואל ב, פרק א׳, פסוק כ״ה

קרה לכם פעם שהופתעתם כל כך ממשהו, שפשוט לא הצלחתם להאמין שהוא באמת קרה? דוד מרגיש כאב עצום ותדהמה גדולה כשהוא נפרד מהלוחמים שמתו, ובמיוחד מחברו הטוב יהונתן. מתוך הצער העמוק שלו, הוא חוזר על המילים אֵיךְ נָפְלוּ גִבֹּרִים, כי כשאנשים עצובים מאוד, הם לפעמים כופלים את דבריהם כדי לבטא את הכאב העצום שבלב. דוד מתאר שהלוחמים האלה נפלו בְּתוֹךְ הַמִּלְחָמָה, כלומר, הם לא ניסו לברוח או להתרחק, אלא נלחמו באומץ רב ממש בלב הקרב. אבל הפליאה הגדולה ביותר של דוד היא על יהונתן, שעליו הוא אומר שהוא נפל עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל. המילה "במותיך" מתארת מקום גבוה כמו הר. זה כל כך מפתיע, כי בדרך כלל, לוחם שנמצא גבוה על ההר נמצא ביתרון גדול על האויבים שלו. על אחת כמה וכמה כשמדובר בגיבור חזק כמו יהונתן, שהכיר היטב את ההרים האלה. לכן, העובדה שדווקא הוא נפל במקום שבו היה לו כזה יתרון, היא פשוט פלא שקשה מאוד להבין ולהשלים איתו.