קרה לכם פעם שהיה לכם חבר כל כך טוב, שהיה מוכן לוותר על משהו ממש חשוב רק כדי שאתם תצליחו? דוד המלך חווה חברות נדירה כזו עם יהונתן. ברגע הזה, דוד מפסיק לבכות על האסון שקרה לעם כולו, ובוכה מתוך כאב אישי ועמוק על החבר הכי טוב שלו.
הוא אומר לו צַר לִי עָלֶיךָ, מילים שמבטאות את המועקה והכאב הגדול שהוא מרגיש בלב על האובדן. דוד קורא לו אָחִי, כי למרות שהם לא נולדו לאותם הורים, הם היו קרובים ואהבו זה את זה ממש כמו אחים אמיתיים. כשהוא אומר נָעַמְתָּ לִּי מְאֹד, הוא נזכר בטוב הלב של יהונתן וכמה נעים היה להיות בחברתו. החברות הזו לא הייתה קשורה לכסף או למתנות, אלא אהבה טהורה בגלל האדם הטוב שיהונתן היה.
דוד מתאר את הקשר ביניהם במילה נִפְלְאַתָה, כי זו הייתה חברות פלאית ומדהימה שקשה בכלל להבין. הוא מסביר שהאהבה הזו הייתה חזקה אפילו יותר מֵאַהֲבַת נָשִׁים. בדרך כלל, אהבה של אימהות לילדים שלהן או נשים למשפחתן היא הדבר החזק ביותר שיש, אבל הקשר בין דוד ויהונתן עמד במבחנים קשים אפילו יותר. באופן טבעי, אם שני אנשים רוצים את אותו התפקיד, הם עלולים לכעוס אחד על השני. יהונתן היה בנו של המלך שאול והיה אמור להיות המלך הבא. למרות זאת, כשהוא הבין שדוד נבחר למלוכה במקומו, הוא לא קינא בו בכלל. הוא ויתר על הכתר בשמחה, שמר על דוד גם כשהיה בסכנה מצד אביו, והמשיך לאהוב אותו אהבת נפש אמיתית שאין כמותה.