שמואל ב, פרק א׳, פסוק י״ט

נסו לחשוב על רגע שבו הייתם בטוחים שמשהו הולך להצליח בקלות, ופתאום הכל השתבש לגמרי. דוד המלך פותח את שיר העצב שלו על המלחמה בכאב גדול ובתדהמה. הוא פונה אל ארץ ישראל וקורא לה הַצְּבִי, כי היא ארץ יפה ומיוחדת שכולם אוהבים. דוד זועק אל הארץ ושואל אותה בעצב: הוי ארץ יפה שלנו, איך קרה אסון כזה? המילה בָּמוֹתֶיךָ מתארת את המקומות הגבוהים וההרים, כמו הר הגלבוע שבו התרחשה המלחמה. בדרך כלל, כשנמצאים במקום גבוה יש יתרון עצום, ואפילו אנשים חלשים יכולים להצליח. בגלל זה דוד כל כך מופתע וצועק אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים. איך ייתכן שדווקא במקום כל כך נוח, הגיבורים החזקים שלנו הפסידו? ההסבר לכך הוא שההפסד לא קרה בגלל חוסר כוח, אלא מפני שבאותו זמן ה' כבר לא שמר עליהם. דוד מבקש מהאנשים שלו לשים את כל הכעסים של העבר בצד, ולהתאבל יחד מתוך אהבה על שאול, על יהונתן ועל כל העם.