שמואל ב, פרק א׳, פסוק י״ט

זעקתו של דוד מופנית אל ארץ ישראל, המכונה הַצְּבִי בשל יופייה, ומבטאת כאב על שבירת חוסן האומה ואובדן טובי בניה, ובראשם שאול ויהונתן. הוא מקונן על כך שדווקא על בָּמוֹתֶיךָ, המקומות הגבוהים והרי הגלבוע, נפלו הלוחמים. עובדה זו מעוררת תדהמה, שכן לחימה ממקום גבוה מעניקה יתרון ברור, ומתוך כך פורצת הזעקה אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים בתנאים כה נוחים. תבוסה זו מלמדת כי המפלה לא נבעה מחיסרון טבעי בשדה הקרב, אלא מהשגחת ה' שפעלה נגדם לאחר שנותרו ללא זכויות והגנה.