שמואל ב, פרק א׳, פסוק ו׳

הנער המעיד על רגעי גסיסתו של המלך מדגיש כי נִקְרֹא נִקְרֵיתִי, כלומר הוא הגיע לזירת הקרב במקרה, ללא כוונה מוקדמת ואף לא כחייל לוחם. הוא מצא את שאול הפצוע כשהוא נִשְׁעָן עַל חֲנִיתוֹ, שכן לאחר שנפל על חרבו ולא מת מיד, נאלץ להיתמך בה עקב חולשתו. ייתכן גם ששאול נשען על החנית בכוח רב כדי להשלים את פעולת ההתאבדות, או שהמילה מתייחסת לחרב עצמה שבה נדקר. במקביל למצבו האנוש, וּבַעֲלֵי הַפָּרָשִׁים, שהם מחנות הרוכבים הפלשתים המיומנים, הִדְבִּקֻהוּ והתקרבו אליו מאוד. אף על פי שקשה למרכבות לטפס על הר הגלבוע, שאול ראה בבירור כיצד כוחות האויב סוגרים עליו ועלולים ללכוד אותו.