קרה לכם פעם שפחדתם ממשהו מאוד, ואז גיליתם שהוא בעצם נפלא ומלא בטוב? זה בדיוק מה שקרה לדוד המלך. אחרי המקרה העצוב שקרה בפעם הקודמת שניסו להעלות את ארון הברית, כולם חששו שהארון הוא דבר מסוכן. אבל פתאום, דוד שומע שבית משפחת עובד אדום, שאירח את הארון, התמלא בשפע אדיר שלא היה שם קודם.
השפע הזה הגיע אך ורק בעבור ארון האלהים. למה נכתבה דווקא המילה הזו? אם היה כתוב שהברכה הגיעה "בגלל" הארון, היינו חושבים שזה פשוט פרס אישי לעובד אדום על המעשים שלו. אבל המילה "בעבור" מלמדת אותנו משהו גדול יותר: ה׳ הביא את הברכה העצומה הזו למען הכבוד של הארון. ה׳ רצה להראות לכולם שהארון הוא לא משהו שצריך לפחד ממנו, אלא להפך, הוא מקור עצום לחסד ולברכה לכל מי שמתקרב אליו.
כשהבינו את זה, הפחד נעלם. דוד מחליט מיד לצאת ולהעלות את הארון אל עיר דוד, שהיא הר ציון. הפעם, המסע נראה אחרת לגמרי. כתוב שהם העלו את הארון בשמחה. בפעם הקודמת, העם התנהג בקלות ראש ובצחוק שטחי. אבל הפעם מדובר בשמחה אמיתית, כזו שמגיעה עמוק מהלב והנשמה. דוד פועל עכשיו מתוך אהבה גדולה למצווה, ולא מתוך פחד. כדי להראות את הכבוד העצום לארון ולתקן את מה שהיה, הם לא מניחים אותו על עגלה כמו פעם, אלא הלויים נושאים אותו על הכתפיים בעזרת מוטות, בתוך טקס גדול ומכובד.