תארו לעצמכם שאתם מנסים לעשות משהו חשוב מאוד, אבל בפעם הראשונה שניסיתם קרה משהו עצוב והניסיון נכשל. איך הייתם מרגישים כשהייתם מנסים שוב? בטח הייתם נזהרים מאוד! זה בדיוק מה שהרגישו דוד המלך והעם כשהם ניסו להעלות את ארון הברית לירושלים בפעם השנייה.
הפעם, נֹשְׂאֵי אֲרוֹן ה', שהם הלוויים, נשאו את הארון בדיוק כמו שצריך, על הכתפיים שלהם בעזרת מוטות. כשהם צָעֲדוּ, כלומר פסעו והלכו, הם ספרו את הצעדים. למה הם חיכו לראות מה יקרה אחרי שִׁשָּׁה צְעָדִים? כי בניסיון הראשון, אדם בשם עוזא הספיק ללכת בדיוק שישה צעדים לפני שהוכה בידי ה'. לכן, כשהלוויים השלימו שישה צעדים שלמים בשלום וללא פגע, הם הבינו מיד שה' שמח בהם ועוזר להם. הם אפילו קיבלו סימן נוסף לעזרה מה', כי הם בכלל לא הרגישו את הכובד של הארון על הכתפיים, וכביכול הארון נשא את עצמו!
מרוב שמחה והקלה על כך שנותרו בחיים, הם עצרו את המסע והורידו את הארון אל הקרקע. דוד המלך וַיִּזְבַּח, כלומר הקריב קורבן לה' כאות תודה. הפעולה הזו חזרה על עצמה לאורך כל הדרך: בכל פעם שהם הלכו שישה צעדים, הם עצרו והקריבו שׁוֹר וּמְרִיא, כאשר המילה מְרִיא מתארת שור מפוטם, יפה ומשובח במיוחד.