יצא לכם פעם להשתתף בחגיגה כל כך גדולה ורועשת עד שהרגשתם שעוד רגע האדמה רועדת מרוב שמחה? תארו לעצמכם את דוד המלך וכל העם מלווים את ארון הברית לירושלים בהתרגשות עצומה. דוד בחר להוביל את הארון על גבי עגלה, והוא הרגיש שממש כמו שלמרכבה של ה' בשמיים יש שירה, כך גם המסע הזה חייב להיות מלווה במוזיקה בלי הפסקה. כולם חגגו לפני ה', כלומר ממש מול ארון הברית. הם ניגנו בכלים מיוחדים שהיו עשויים בְּכֹל עֲצֵי בְרוֹשִׁים, כלומר כלי נגינה שחומר הגלם שלהם היה עץ ברוש. היו שם כלים מוכרים כמו וּבְכִנֹּרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים, וגם כלים מיוחדים כמו וּבִמְנַעַנְעִים, שהם כלים שמרעידים אותם והם ממש עושים לאדם חשק להזיז את הגוף ולרקוד, וגם וּבְצֶלְצֱלִים, שהם שני כלי נחושת שמקישים אותם זה בזה כדי להשמיע קול חזק וגדול.
אבל מתחת לכל השמחה העצומה הזו, הסתתרו כמה טעויות. המילה מְשַׂחֲקִים רומזת לנו שהחגיגה הפכה להיות קצת יותר מדי קלילה, במקום שמחה שמלאה בכבוד וביראת שמיים. בנוסף, מי שניגן היו אנשים רגילים מהעם, ולא הלויים שהיו אמורים לעשות זאת בכלי הקודש המיוחדים שלהם. הטעות המרכזית והגדולה מכולן הייתה שעצם הנחת הארון על עגלה שנגררת על ידי פרים הייתה כמו המנהג של עמים אחרים, בניגוד למה שציוותה התורה שלפיה הלויים צריכים לשאת את הארון על הכתפיים. הטעויות האלו הובילו בהמשך הדרך לאירוע עצוב, כאשר אדם בשם עוזא נגע בארון כדי לתפוס אותו כי חשש שהוא עומד ליפול מהעגלה. הנגיעה הזו נבעה מחוסר אמונה, כי עוזא שכח באותו רגע כלל פלאי וחשוב, ארון הברית נושא את האנשים שסוחבים אותו, והוא לעולם לא יכול ליפול באמת. מאוחר יותר, דוד המלך תיקן את הטעות הזו ודאג שרק הלויים יישאו את הארון כמו שצריך.