משלחת הלוחמים ששלח שבט יהודה למעמד הכתרת דוד בחברון מנתה ששת אלפים ושמונה מאות איש, והייתה מצוידת בציוד קרבי מלא למלחמה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מספר הלוחמים משבט יהודה בולט במיעוטו באופן יחסי למספרים הגדולים של הלוחמים שהגיעו משאר השבטים. הסיבה לכך היא ששבט יהודה כבר המליך את דוד עליו קודם לכן בחברון, ולכן לא היה צורך ממשי בהגעתם כדי לאשרר את ההמלכה. לעומת זאת, שאר השבטים, ששמרו עד כה על נאמנות לבית שאול, היו חייבים להגיע לחברון כדי להמליך את דוד עליהם באופן רשמי. לפיכך, הגעתם של לוחמי יהודה למעמד זה נועדה בעיקר כדי לחלוק כבוד לדוד [רש"י, מלבי"ם].
הביטוי חֲלוּצֵי צָבָא מתפרש בשתי דרכים. הפירוש הראשון הוא שמדובר באנשים מובחרים שהוצאו ונבחרו מתוך כלל העם למטרה זו. הפירוש השני מסביר כי המילה מבטאת זריזות, כלומר לוחמים זריזים ומוכנים לפעולה [רש"י].
מבחינת מסורת כתיב המקרא, המילה וּשְׁמוֹנֶה נכתבת בכתבי היד המדויקים בכתיב מלא, עם האות וי"ו לאחר המי"ם, תופעה שאופיינית לאופן הכתיבה לאורך ספר דברי הימים [מנחת שי].