ישמעיה הגבעוני, שהגיע מהעיר גבעון [ביאור שטיינזלץ], בלט במעמדו הצבאי הייחודי כאחד מלוחמיו הבכירים של דוד. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא כי התיבה בַּשְּׁלֹשִׁים מתייחסת ליחידת עילית מגובשת של שלושים גיבורים, שישמעיה נמנה עם שורותיה. מבחינה לשונית, יש המבארים כי המילה בַּשְּׁלֹשִׁים משמעותה שרים ומפקדים [מצודת ציון, מצודת דוד].
לגבי מעמדו המדויק ביחידה, הפרשנים מסכימים כי המילים וְעַל־הַשְּׁלֹשִׁים מעידות שישמעיה לא היה רק חבר מן השורה, אלא מונה לעמוד בראש היחידה כמפקדם של אותם שרים וגיבורים [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מעבר לתפקידו הפיקודי, יש המדגישים את עוצמתו האישית, ומסבירים כי הוא נחשב שווה בכוחו לכל אחד משלושים הגיבורים, ואף עלה עליהם בגבורתו [רלב"ג].
מבחינת חלוקת הטקסט, במסורת כתבי היד והדפוסים הישנים, מילים אלו חותמות את הפסוק, והשמות המופיעים מיד לאחריהן פותחים פסוק חדש [מנחת שי].