גבורה פיזית יוצאת דופן ועוצמה צבאית משתקפות במסע חצייה מסוכן של נהר גועש, המלווה בניצחון מוחץ. לוחמי שבט גד, שהיו שרי צבא בתקופת שאול המלך, יצאו למערכה צבאית והפגינו אומץ לב נדיר בתנאי שטח קשים במיוחד [מלבי"ם].
החצייה התרחשה בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, הוא חודש ניסן, מיד לאחר עונת הגשמים ובעקבות הפשרת השלגים [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. בעונה זו הירדן מְמַלֵּא, כלומר נמצא במצב של גאות ומלא במים [רד"ק], והוא עולה ושוטף עַל כָּל גְּדוֹתָיו – שפות הנהר [מצודת ציון]. חציית הירדן בזמן כזה, כאשר המים עמוקים והזרימה חזקה ומסוכנת, מהווה סכנת טביעה מוחשית. הצלחתם לעבור את הנהר מבלי להישטף בזרם נחשבת לגבורה גדולה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
באשר למילים וַיַּבְרִיחוּ אֶת כָּל הָעֲמָקִים, קיימות שלוש גישות מרכזיות בקרב הפרשנים:
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בהברחה צבאית של יושבי העמקים. על אף שהלוחמים היו מותשים מחציית הנהר הקשה, הם לא עצרו אלא הניסו מיד את כל העמים שישבו בעמקים לכל עבר [מצודת דוד]. הופעתם כצבא גדול עוררה אימה וגרמה למקומיים לברוח [רד"ק]. ייתכן שאותם יושבי עמקים היו ההגריאים שעמם נלחמו [מלבי"ם], או גורמים עוינים שניסו למנוע מהם לחבור לדוד [ביאור שטיינזלץ].
מנגד, יש המפרשים את המילה "עמקים" כעומקי המים עצמם. לפי גישה זו, הלוחמים הפעילו כוח פיזי אדיר ובקעו באמצעות מגיניהם את עמקי המים למזרח ולמערב, וכך עברו ביבשה [רש"י].
פירוש שלישי וייחודי קושר את המילה וַיַּבְרִיחוּ למילה "בריח". לפי הסבר זה, מדובר במבצע הנדסי: הלוחמים נשאו עמם קורות עץ, ובכל מקום שבו מי הנהר היו עמוקים מדי, הם הניחו בריחים ממזרח למערב כדי לעבור עליהם, שכן רוחב הנהר העצום לא אפשר הנחת גשר אחד מקצה לקצה [רלב"ג].