התגייסותם של חמישים אלף לוחמים מיומנים משבט זבולון, המצוידים בכל כלי הנשק כדי לתמוך בדוד, מלווה בשני ביטויים ייחודיים המבטאים את אופי לחימתם ומסירותם.
הפרשנים נחלקו בביאור המילה וְלַעֲדֹר. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמשמעות היא לערוך ולסדר את מערכות המלחמה. על פי גישה זו, קיים קשר לשוני בין המילה לעדר לבין המילה "עדר", שכן עדר צאן הוא למעשה קבוצה מאורגנת ומסודרת של בעלי חיים [מצודת ציון, רד"ק]. הדימוי של הלוחמים לעדר מבטא את היותם צבא ממושמע המונהג על ידי רועה המכוון אותם כרצונו [רלב"ג]. יש המפרשים כי מדובר בתכסיס צבאי ספציפי שבו המחנה מתחלק לקבוצות קטנות, עדרים עדרים, הניצבות זו מול זו [מלבי"ם]. לעומת קו פרשני זה, יש המפרשים את המילה במשמעותה המילולית של חפירה ועידור באדמה; הלוחמים חפרו והכשירו את הקרקע כדי ששאר החיילים יוכלו לעמוד עליה ביציבות במהלך הקרב [רש"י], או שהתמסרו לעבודות כפיים שונות שנדרשו מעבר ללחימה עצמה [ביאור שטיינזלץ].
באשר לביטוי בְּלֹא־לֵב וָלֵב, הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהכוונה למסירות מוחלטת ולנאמנות ללא סייג. הלוחמים באו לעזור לדוד בלב שלם ולא מתוך רמייה או צביעות, מצב שבו אדם מציג כלפי חוץ כוונה אחת אך בליבו חושב אחרת [מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. אף על פי שהיו מחולקים ליחידות שונות, ליבם של כל הלוחמים היה מאוחד ושלם במטרה להתגבר על האויב [מלבי"ם]. לצד ההסבר הפשטני, מובא גם פירוש מדרשי שלפיו הביטוי מתאר את מיומנותם הצבאית החריגה של בני זבולון: הם היו מנצחים בקרב ופוגעים באויב בין אם כיוונו את נשקם במדויק ובין אם ירו ללא כוונה מדויקת [רש"י, רד"ק].