נציגי השבטים נאספים כדי לקבל על עצמם את מלכותו של דוד, וביניהם מתייצבים גם רבבות לוחמים משבט מנשה. הציון וּמֵחֲצִי מַטֵּה מְנַשֶּׁה מתייחס ספציפית לאותו חצי מהשבט שקיבל את נחלתו בתוך ארץ ישראל עצמה, כלומר ממערב לירדן [מצודת דוד].
הלוחמים הללו מתוארים ככאלה אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְּשֵׁמוֹת. המילה נִקְּבוּ משמעותה ששמותיהם נתפרשו וצוינו במדויק [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. באשר למשמעות המעשית של ציון השמות, בני השבט פירטו במפורש מי הם האנשים שנבחרו ללכת ולהמליך את דוד [מצודת דוד]. בנוסף לכך, ראשי השבט הגיעו עם רשימת שמות חתומה, המעידה על הסכמתם הרשמית והמלאה של הנידונים להעברת המלוכה לדוד [מלבי"ם].