זוכרים פעם שבה ניסיתם לעשות משהו חשוב מאוד, אבל בגלל שלא בדקתם את הכללים מראש משהו השתבש? זה בדיוק מה שקרה לדוד המלך. הוא רצה להביא את ארון הברית לירושלים, אבל הניסיון הראשון הסתיים באסון. עכשיו, דוד אוסף את הלוויים ומסביר להם בכנות מה הייתה הטעות.
דוד אומר להם שהתקלה קרתה לְמַבָּרִאשׁוֹנָה, כלומר בניסיון הראשון להעלות את הארון. הוא מסביר שהטעות הייתה לֹא אַתֶּם, אתם הלוויים לא הייתם אלה שסחבו את הארון בפעם הקודמת. בגלל הטעות הזו פָּרַץ ה' אֱלֹהֵינוּ בָּנוּ, כלומר ה' פגע בנו וקרה אסון. שימו לב שדוד משתמש במילה "בנו" ברבים. למרות שהוא המלך, הוא עניו מאוד ולוקח את האחריות על עצמו, כדי להראות שהטעות שייכת לכולם וגם לו.
ומה הייתה הסיבה האמיתית לכל מה שקרה? דוד מודה כִּי־לֹא דְרַשְׁנֻהוּ כַּמִּשְׁפָּט, כלומר לא ביררנו ולא פעלנו בדיוק לפי חוקי התורה. התורה קובעת במפורש שהלוויים הם אלה שצריכים לשאת את ארון הברית על הכתפיים שלהם בעזרת מוטות. אילו היו שומרים על הכללים ועושים זאת נכון מההתחלה, התקלה העצובה הייתה נמנעת.