מלכים א, פרק י״ז, פסוק ט״ו

קרה לכם פעם שהיה לכם רק מעט ממשהו, אבל הסכמתם לחלוק אותו עם אדם אחר ופתאום גיליתם שקיבלתם שפע גדול? זה בדיוק מה שקרה לאישה האלמנה. היא הראתה אמונה עצומה כשהקשיבה להוראה של הנביא אליהו, ובזכות זה זכתה לנס מדהים של אוכל שלא נגמר. כשהסיפור מתאר מי זכה לאכול מהאוכל הזה, הוא מזכיר גם את האישה וגם את הנביא. אליהו מוזכר כי הנס קרה בזכותו והיא הכינה לו אוכל קודם, אבל האישה מוזכרת כעיקר הסיפור, כי הברכה הגדולה הגיעה במיוחד לבית שלה. בגלל שהיא הייתה המרכז של הנס, המילה וַתֹּאכַל כתובה בלשון נקבה. בהתחלה האישה חשבה שהאוכל המועט שיש לה יספיק רק לה ולבן שלה, אבל הנס היה כל כך גדול עד שהשפע הספיק גם לכל וּבֵיתָהּ, כלומר לכל המשפחה המורחבת שגרה איתה. הפלא הזה לא קרה רק ליום אחד, אלא נמשך יָמִים, שזו מילה שמתארת תקופה ארוכה מאוד של שנה שלמה.