תארו לעצמכם שקורה לכם נס עצום ומשמח, ומיד אחר כך נוחתת עליכם צרה פתאומית. איך הייתם מרגישים? זה בדיוק מה שקרה לאישה ולבנה. אחרי שניצלו מרעב בזכות הנס המופלא של כד הקמח ופך השמן, הילד חלה לפתע. המילים אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מתארות את הזמן שמיד אחרי הנס, ומדגישות את ההבדל החד שבין ההצלה המשמחת לבין המחלה הקשה שהגיעה פתאום. שימו לב שהפעם האישה נקראת בַּעֲלַת הַבָּיִת, כלומר אדונת הבית, ולא רק "אלמנה" כפי שנקראה קודם. הסיבה לכך היא שנס האוכל קרה בזכותה ובזכות טוב לבה, ולכן היא נחשבת לעיקר הבית.
המחלה של הילד לא הייתה מחלה רגילה שמתפתחת לאט, אלא מחלה שתקפה אותו בבת אחת ובצורה חזקה מאוד, עד שלֹא־נוֹתְרָה־בּוֹ נְשָׁמָה. כלומר, הוא הפסיק לנשום ונפטר. האישה הכאובה חשבה שזוהי תגובה לכך שאליהו הנביא הצדיק נמצא אצלה, ושבגלל הנוכחות הקדושה שלו, החטאים שלה בלטו יותר והיא נענשה. אבל האמת הייתה שונה לגמרי. הסיבה הנסתרת לכך שהילד חלה ונפטר הייתה כדי להוביל לנס גדול עוד יותר, ולהביא את אליהו למצב שבו הוא יצטרך להשתמש בכוח עליון ומיוחד שקיבל מאת ה׳, הכוח להחיות מתים.