מלך ישראל עוזב את אזור המלחמה באפק ושב עַל בֵּיתוֹ, כלומר אל מקום לינתו ומשם לבירתו בשומרון. הוא נתון בסערת רגשות וחוזר כשהוא סַר וְזָעֵף, שכן רוחו סרה ממנו והוא מוטרד עד כדי אובדן יכולת הדיבור, לצד כעס עז ורוגז. הסיבה לקדרות זו היא הגזרה שניחתה עליו מפי הנביא, אשר פגעה בו במיוחד לאחר שנאלץ להסכים עמה משום שהוכיח במו פיו את צדקתה. התוכחה הזכירה למלך כי הניצחון הושג רק משום שה' הסגיר את האויב בידו, וחשפה את חומרת טעותו כשנהג במלך הזר והתוקפני כידיד קרוב.
מלכים א, פרק כ׳, פסוק מ״ג
וַיֵּ֧לֶךְ מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֛ל עַל־בֵּית֖וֹ סַ֣ר וְזָעֵ֑ף וַיָּבֹ֖א שֹׁמְרֽוֹנָה׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.