מלך ישראל מוסר לשליחים את תשובתו במילה דַּבְּרוּ, ומשתמש במשל שנון המזהיר את בן הדד מפני יוהרה בטרם עת. הוא קובע כי אַל־יִתְהַלֵּל ויתגאה החֹגֵר, הלוחם היוצא אל הקרב וחוגר את נשקו בחוסר ודאות, כפי שעושה המְפַתֵּחַ אשר כבר שב מן המלחמה כמנצח ומתיר את חגורתו. מעבר לאזהרה כי תוצאות הקרב אינן ידועות וצבא קטן עשוי להביס חיל רב, מובהר כי ביטחון מופרז מוביל לזלזול בהכנות ודוחק את המותקף להילחם בחירוף נפש. משום כך, מלך ישראל רומז לאויבו שמוטב היה לו להסתפק בהצעת ההשלמה הראשונית, במקום להציב דרישות שיובילו למלחמה שתוצאותיה לוטות בערפל.
מלכים א, פרק כ׳, פסוק י״א
וַיַּ֤עַן מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ וַיֹּ֣אמֶר דַּבְּר֔וּ אַל־יִתְהַלֵּ֥ל חֹגֵ֖ר כִּמְפַתֵּֽחַ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.