בחלוף שנה מהתבוסה במערכה הקודמת, צבא ארם מתארגן מחדש ובוחר בקפידה זירת קרב אסטרטגית כדי לאתגר שוב את ישראל. הצירוף לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה משמעו כעבור שנה בדיוק [ביאור שטיינזלץ], ואז מתפנה מלך ארם לשקם את כוחותיו. הפועל וַיִּפְקֹד מבטא עריכת מניין וספירה של החיילים [מצודת ציון], כאשר מטרת הפקידה הייתה לבדוק האם שורות הצבא התמלאו מחדש והשלימו את מכסת הכוחות שניגפו בקרב הקודם [מצודת דוד].
בחירת זירת הקרב, כאשר בן הדד וַיַּעַל אֲפֵקָה, נובעת משיקולים טקטיים ופוליטיים שעליהם עומדים המפרשים. הגישה המרכזית מסבירה שאפק שכנה בסמוך למישור רחב ידיים. מיקום זה תאם את עצת עבדי מלך ארם להילחם בשטח פתוח, ושם התמקם הצבא הארמי וקרא לישראל לצאת מולם למלחמה [רד"ק, ביאור שטיינזלץ, אברבנאל].
באשר לזהותה ושייכותה המדינית של העיר אפק, קיימות חלופות שונות בקרב הפרשנים. דעה אחת גורסת כי אפק זו השתייכה לממלכת יהודה. אף על פי שהייתה עיר נוספת בשם זה בנחלת שבט אשר, היא הייתה תחת שלטונו של אחאב מלך ישראל. בן הדד בחר לעלות דווקא לאפק שביהודה, משום שמלך יהודה היה נתון אז בשלום עם מלך ארם [רד"ק, אברבנאל]. לעומת זאת, דעה חולקת סבורה כי אפק הייתה למעשה עיר ארמית שנכבשה בעבר מידי ישראל במלחמה, ולכן שימשה טריטוריה נוחה ומקום מפלט שאליו יכלו בן הדד וחילו להגיע [רלב"ג].