לאחר תבוסתם המפתיעה, יועצי מלך ארם עורכים בירור אסטרטגי כדי להבין כיצד צבא ישראל הקטן הצליח לגבור על המונם. הם מגיעים למסקנה שהניצחון הישראלי נבע משילוב של יתרון גיאוגרפי והתערבות אלוהית, ומציעים לשנות את זירת הקרב לקראת העימות הבא.
הארמים הבינו כי הניצחון לא נבע מגבורתם או ממספרם של בני ישראל, אלא מעזרת אלוהיהם [רד"ק, אברבנאל]. מכיוון שהקרב נערך בשומרון, העיר שנבנתה על הר [רלב"ג], הם הסיקו כי ה' הוא אֱלֹהֵי הָרִים ששליטתו וכוחו מוגבלים לאזורים הרריים בלבד [מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. ייתכן שאת התפיסה הזו שאבו מתוך אירועים היסטוריים, שכן התורה ניתנה לישראל על הר סיני, עקדת יצחק התרחשה על הר המוריה ובית המקדש נבנה בהר [מצודת דוד, חומת אנך, אברבנאל]. עם זאת, הודגש כי המחשבה שמתוך חיבתו של ה' להרים נגזרת חוסר שליטתו בעמקים, היא סכלות וכפירה [חומת אנך].
לצד ההסבר הנסתר והתיאולוגי, היועצים מצביעים גם על גורמים טבעיים וטקטיים לכישלון. מבחינה צבאית, תושבי ההרים רגילים לרוץ ולדלג על הגבעות כצבאים, בעוד שהארמים אינם מיומנים בלחימה בתוואי שטח כזה [אברבנאל]. בנוסף, היה כשל ארגוני במערך הארמי: המלכים השונים שהצטרפו למערכה היו עסוקים בשתיית יין בסוכותיהם ולא יצאו להנהיג את הצבא בפועל, ולכן עלה הצורך להחליפם בשרי צבא מקצועיים [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
לאור כל זאת, הפתרון שמציעים העבדים הוא להעתיק את המערכה: וְאוּלָם נִלָּחֵם אִתָּם בַּמִּישׁוֹר. הם מבקשים להילחם בשטח פתוח שאליו הם רגילים [ביאור שטיינזלץ], שבו אין יתרון למיומנות הדילוג ההררית אלא רק לכוח הפיזי ולמספר הלוחמים [אברבנאל]. הם מבטיחים למלך: אִם לֹא נֶחֱזַק מֵהֶם, כלומר, בוודאי תראה שאם נילחם במישור, יָדֵנוּ תהיה על העליונה וננצח [מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. מבחינה דקדוקית, האות ח' במילה נֶחֱזַק מנוקדת בחטף סגול [מנחת שי].