תגובתם האחידה והנחרצת של העם והזקנים לדרישותיו של בן הדד ממחישה את נכונותם למסור את הנפש על הדבר היקר להם מכל. הצירוף אל תשמע ולא תאבה מתפרש בשתי דרכים עיקריות, בהתייחס לשתי מערכות הדרישות שהציג מלך ארם.
גישה אחת גורסת כי העם מתייחס לשתי הדרישות גם יחד. ההוראה אל תשמע מכוונת לדרישה השנייה והחדשה, ואילו המילים ולא תאבה, שמשמעותן לא תרצה או לא תסכים [מצודת ציון], מתייחסות לדרישה הראשונה שאחאב כבר נכנע לה. לפי תפיסה זו, הזקנים דורשים מאחאב שלא יסכים אפילו בליבו להיות עבד לבן הדד, אלא יחשוב כיצד לפרוק את עולו ברגע שיוכל [אברבנאל, מלבי"ם].
לעומת זאת, יש המפרשים כי שתי לשונות השלילה מתייחסות אך ורק לדרישה השנייה. לפי קו מחשבה זה, הזקנים מבהירים לאחאב כי כניעתו לדרישה הראשונה אינה מעניינם, אך הם מתנגדים בתוקף למסירת הדבר היקר להם ביותר שנדרש בשליחות השנייה [ביאור שטיינזלץ].
רובד נוסף של הפירוש בוחן את המניע לסירוב. ההתנגדות אינה צריכה לנבוע מפחד שמא עוונותיו של אחאב יגרמו למפלתו, אלא עליה להגיע מתוך רצון פנימי עמוק לכבוד ה'. הסירוב נועד למנוע פגיעה וזלזול בספר התורה, ולכן נאמר ולא תאבה, כדרישה להתנגדות מוחלטת מלב ומנפש [חומת אנך].