הכוחות הישראליים פותחים במתקפת הפתע שלהם דווקא בעיצומו של היום, לאור השמש. מנגד, מחנה האויב נתפס ללא כל מוכנות, לא בשל טעות טקטית אלא מתוך יהירות מוחלטת וביטחון מופרז בניצחונו.
כאשר החיילים הישראלים וַיֵּצְאוּ בַּצָּהֳרָיִם, בן הדד מלך ארם לא הגיב למתרחש. הסיבה לכך היא שהוא היה שֹׁתֶה שִׁכּוֹר, כלומר שתה יין עד שהשתכר לחלוטין [מצודת דוד]. שכרות זו נבעה מתחושת ביטחון ושלווה של אדם שאינו חושש כלל מצבאה של שומרון, ומרשה לעצמו לערוך מסיבת הוללות בצהרי היום מתוך ודאות מוחלטת בניצחונו [רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
ההוללות התקיימה בַּסֻּכּוֹת, שהן מבנים ארעיים שהוקמו במיוחד כדי להגן על החוגגים מפני חום השמש [רש"י]. יחד עם בן הדד שהו גם שלושים ושניים מלכים. הכתוב מדגיש כי כל מֶלֶךְ עֹזֵר אֹתוֹ, כלומר הם היו בעלי ברית שבאו לסייע לו במערכה [מצודת דוד, רד"ק]. לעובדה זו הייתה השפעה ישירה על מהלך הקרב: מכיוון שהמלכים הללו היו שליטים עצמאיים שרק באו לעזור לבן הדד, ולא עבדים הסרים למרותו, ברגע שהם ראו כי הוא שיכור ואינו יוצא להילחם בעצמו – גם הם בחרו להתעלם מהמתרחש ונמנעו מלצאת לקרב [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].