מול משבר הולך ומחריף ומבוי סתום במשא ומתן, מבין מלך ישראל כי דרישותיו של האויב אינן נובעות מרצון בשלל, אלא מהוות עילה להחרבת העיר. בעקבות הבנה זו, הוא פונה להנהגת העם כדי לגבש חזית אחידה.
מתוך המילים וַיִּקְרָא מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵל לְכָל־זִקְנֵי הָאָרֶץ עולה כי פנייתו של אחאב אל הזקנים לא נבעה מחובה חוקית, אלא מתוך רצון חופשי לגייס את תמיכתם לקראת ההכרעה הגורלית שעמדה בפניו [ביאור שטיינזלץ]. הוא מציג בפניהם את השתלשלות העניינים מול בן הדד ומכריז כִּי רָעָה זֶה מְבַקֵּשׁ.
הפרשנים מסכימים כי אחאב מזהה שכוונתו האמיתית של בן הדד אינה לשלום או לקבלת מס, אלא למלחמה בכל מחיר. על פי דרך המלחמה המקובלת, עיר נצורה יכולה להיכנע ולקבל על עצמה עבדות ותשלום מיסים כדי להינצל. אולם, בן הדד מתעולל עלילות ומציג דרישות מופרכות ששום אדם לא יוכל להסכים להן [מצודת דוד, אברבנאל].
את ההוכחה לכוונותיו הזדוניות של בן הדד שואב אחאב מתגובתו לדרישה הראשונה. הגישה המרכזית היא שכוונת המילים וְלֹא מָנַעְתִּי מִמֶּנּוּ היא שאחאב אכן הסכים בתחילה להיכנע ולמסור את רכושו ומשפחתו לשליטת בן הדד. העובדה שבן הדד לא הסתפק בכך והוסיף דרישה חדשה לקחת את הרכוש והמשפחה בפועל, מוכיחה שהוא אינו מחפש תועלת אישית, אלא מבקש רעה ותואנה למלחמה [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המפרשים את המילים וְלֹא מָנַעְתִּי מִמֶּנּוּ בלשון תמיהה רטורית, כלומר, וכי יעלה על הדעת שלא אמנע ממנו דרישות מוגזמות כאלו? [מצודת דוד].
רובד נוסף ונסתר ל"רעה" שמבקש בן הדד מוצג מבעד לדרישותיו החומריות. בעוד שדרך כובשים לבקש כסף וזהב, בן הדד דרש לקבל לידיו גם את ספר התורה. מטרתו לא הייתה הספר עצמו, אלא השאיפה לגרום לעם ישראל לזלזל בתורה, כדי שייכשלו בעוון זה וייפלו בידיו בקלות [חומת אנך].