היציאה הטקטית מן העיר מהווה את נקודת המפנה במערכה, כאשר כוח חלוץ קטן מוביל אחריו את הצבא כולו אל מול האויב. רוב הפרשנים מסכימים כי המילים וְאֵלֶּה יָצְאוּ מִן־הָעִיר באות לפרט בדיוק מי היו הכוחות שהעזו לצאת ראשונים לקרב. הכוח הורכב משתי קבוצות: תחילה יצאו נַעֲרֵי שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת, ומיד אחריהם יצא וְהַחַיִל אֲשֶׁר אַחֲרֵיהֶם, שהוא הצבא המונה שבעת אלפים לוחמים שמונו במיוחד ללכת בעקבות הנערים.
כאשר חיילי ארם התקרבו אל הנערים כדי לתפוס אותם או לבדוק אם פניהם לשלום, הכה כל לוחם ישראלי את החייל הארמי שניצב מולו. מכה פתאומית זו יצרה מהומה בשורות האויב והובילה למנוסתם של הארמים ושל בן הדד מלכם [אברבנאל, מלבי"ם].
נקודה מעניינת העולה מן הפירושים היא היעדרותו של מלך ישראל, אחאב, משלב זה של הלחימה. המלך לא יצא עם הכוחות הראשונים משומרון משום שלבו נטה לחשש והוא פחד לעזוב את העיר. רק לאחר שהחלה הישועה, כאשר הכוחות היכו באויב והארמים החלו לנוס, אזר המלך אומץ, יצא מן העיר והצטרף למרדף [אברבנאל, מלבי"ם].