לאחר תבוסתו במלחמה, מלך ארם מנסה להציל את חייו ומציע למלך ישראל תנאי כניעה והסכם שלום. בן הדד, המדבר מתוך פחד עמוק [רש"י], מציע לאחאב שתי הצעות מרכזיות. ראשית, הוא מתחייב להשיב לישראל את הערים שכבש אביו מידי עמרי, אביו של אחאב [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. שנית, הוא מציע לאחאב להקים חוצות בדמשק.
הפרשנים נחלקו בביאור המילה חוצות. יש המפרשים כי הכוונה היא למתן סמכויות שלטון לאחאב בתוך דמשק, עיר הבירה של ארם [רש"י]. לעומתם, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה לשווקים וזכויות סחר. לפי גישה זו, בן הדד מתחייב להעניק לישראל זכויות לסחר חופשי בדמשק [ביאור שטיינזלץ], לאפשר לאחאב להקים בה שווקים כאילו הייתה עירו שלו [מצודת דוד], ואף לגבות את כספי המכס מהקניות והמכירות שיתבצעו בהם [רד"ק]. בן הדד מציין שזכויות אלו יינתנו לאחאב בדמשק, בדיוק כפי שמלך ארם הקודם כפה על שומרון בעבר.
למשמע הצעות אלו, משיב אחאב: "ואני בברית אשלחך". הפרשנים מסכימים כי משפט זה נאמר על ידי אחאב, המבטיח לבן הדד שאם יעמוד בתנאים הללו, הוא ישחרר אותו לדרכו בשלום [מצודת דוד, רד"ק]. השימוש במילה בברית עם ה"א הידיעה מצביע על כך שאחאב מסכים לאותה ברית ספציפית הכוללת את התנאים שהוצעו [רד"ק].
אחאב בוחר לסיים את המלחמה בתנאי עליונות, אך ללא השפלת האויב, בניגוד מוחלט לתנאי ההשפלה שבן הדד ניסה לכפות עליו רק שנה קודם לכן [ביאור שטיינזלץ]. מתוך רצון לכונן יחסי אחוה ושלום עתידיים, אחאב מקבל את ההצעה ומשלח את בן הדד חופשי [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, גישה סלחנית זו זוכה לביקורת נוקבת. אחאב הפגין רחמים אכזריים כלפי רשעים, שכן הסתפק בעצם כריתת הברית, בעוד שבן הדד מעולם לא קיים את הבטחתו ולא החזיר את הערים. ויתור זה הפך למוקש עבור אחאב והוביל למלחמה נוספת ולנפילתו בהמשך [מלבי"ם].