ההיערכות למערכה השנייה מול ארם חושפת פער מספרי עצום ודרמטי בין שני הצבאות, הממחיש את גודל הנס שעתיד להתרחש. הצבא הישראלי הקטן יוצא אל השטח הפתוח ומתייצב מול המון רב של חיילי אויב.
המילים הָתְפָּקְדוּ וְכָלְכְּלוּ מתארות את ההכנות הישראליות, והפרשנים מציעים להן שתי משמעויות עיקריות. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה "וכלכלו" נגזרת מהמילה "כל". כלומר, החיילים שלחמו במערכה הראשונה נספרו כעת מחדש, והתברר שכולם נותרו בחיים ולא חסר מהם איש. אחאב מלך ישראל בחר לצאת לקרב עם אותו כוח בדיוק ולא הוסיף חיילים נוספים, מכיוון שכוח זה נבחר במיוחד על ידי הנביא [רלב"ג]. לעומת זאת, גישה אחרת מסבירה שהחיילים הצטיידו במזון, בכלי נשק ובכל התחמושת הנדרשת למלחמה [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. יציאה זו לשטח הפתוח שונה מהמערכה הקודמת, שבה ישראל הסתתרו בעיר חומה ויצאו להילחם בשלבים [מלבי"ם].
כאשר הצבא הישראלי חונה מול האויב, הוא מתואר כִּשְׁנֵי חֲשִׂפֵי עִזִּים. הפרשנים מסכימים כי מדובר בביטוי ייחודי שמשמעותו שני עדרים קטנים של עזים. החלוקה לשני עדרים משקפת את המבנה של צבא ישראל, שהיה מורכב משתי קבוצות נפרדות: נערי שרי המדינות מחד, ושבעת אלפי החיילים מאידך [מצודת דוד, רלב"ג]. באשר למילה "חשיפי", שורש המילה קשור לחשיפה וגילוי. יש המסבירים זאת כציור נוף שבו עדרים היורדים מן ההר חושפים ומגלים את ההר עצמו [רש"י], ואחרים מפרשים שהצבא היה כה קטן, עד שגודלו דמה לשטח הקרקע החשוף שמותירים אחריהם שני עדרים קטנים לאחר שסיימו לרעות [ביאור שטיינזלץ].
מול קומץ החיילים הישראלים, מתואר כי וַאֲרָם מִלְאוּ אֶת־הָאָרֶץ. תיאור זה נאמר בדרך של גוזמה כדי להדגיש את כמותם העצומה של חיילי ארם שכיסו את פני השטח [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. רק כעת, כאשר כל צבא ישראל יצא אל המרחב הפתוח, ניכר באופן ברור ההבדל העצום בין שני המחנות [מלבי"ם].