תארו לעצמכם שאתם עומדים בשטח פתוח ורחב, כחלק מקבוצה ממש קטנה, ומולכם ניצב צבא עצום בגודלו. איך הייתם מרגישים? צבא ישראל מתכונן למלחמה שנייה מול צבא ארם. בניגוד לקרב הקודם, שבו בני ישראל הסתתרו בתוך עיר מוקפת חומה, הפעם הם יוצאים החוצה אל השטח הפתוח. לפני הקרב החיילים נספרים, ונאמר עליהם וְכָלְכְּלוּ. המילה הזו מגיעה מהמילה "כל", והיא מלמדת אותנו דבר מדהים: כשספרו את החיילים שלחמו בקרב הראשון, התברר שכולם נשארו בחיים ולא חסר אף אחד! אחאב מלך ישראל החליט לצאת לקרב בדיוק עם אותו כוח חיילים ולא להוסיף עוד, כי זהו הכוח שהנביא בחר.
כאשר צבא ישראל חונה מול האויב, הוא נראה כִּשְׁנֵי חֲשִׂפֵי עִזִּים, כלומר כמו שני עדרים קטנים של עזים. הצבא נראה כמו שני עדרים מפני שהוא היה מחולק לשתי קבוצות: קבוצה אחת של נערי השרים, וקבוצה שנייה של שבעת אלפים חיילים. לעומת קומץ החיילים הישראלים, על צבא ארם נאמר וַאֲרָם מִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ. זהו תיאור של הגזמה שנועד להדגיש עד כמה כמות החיילים של ארם הייתה עצומה, עד שהם ממש כיסו את פני השטח. רק עכשיו, במרחב הפתוח, אפשר לראות בבירור את ההבדל העצום בין הצבא הקטן של ישראל לצבא הענק של ארם. הפער הזה ממחיש לנו עד כמה גדול יהיה הנס שה' עתיד לעשות להם בקרב.