לאחר שמלך ארם נמלט, נותר מחנהו מבולבל ומיואש, מה שפתח את הדרך לניצחון ישראלי מוחץ [ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, יציאתו של אחאב למערכה לא הייתה מובנת מאליה. על המילים וַיֵּצֵא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מוסבר כי המלך היה נתון בחששות בתחילת הקרב. הוא בחר להישאר בעיר, ורק לאחר שנערי שרי המדינות וחלק מהצבא יצאו, החלו להכות באויב וגרמו לארמים לנוס, הבין אחאב כי התשועה החלה. רק בשלב זה, משהוסר פחדו, יצא עם שאר החיל שנותר בעיר כדי לרדוף אחר האויב הנסוג [רד"ק].
במהלך המרדף נאמר וַיַּךְ אֶת־הַסּוּס וְאֶת־הָרָכֶב. הפרשנים מסכימים כי הפגיעה בבעלי החיים ובמרכבות לא הייתה המטרה כשלעצמה, אלא אמצעי טקטי. הארמים ניסו להימלט על גבי סוסיהם ורכבם, וכדי לעצור אותם, הכו הישראלים את הסוסים והפכו את המרכבות. פעולה זו נועדה להפיל את הרוכבים הנסים לארץ וכך לאפשר את הריגתם [רד"ק, רלב"ג]. מתוך ניצול שעת הכושר והייאוש במחנה האויב, נלחמו אחאב ואנשיו בעוז, וכך וְהִכָּה בַאֲרָם מַכָּה גְדוֹלָה והנחילו להם תבוסה קשה [ביאור שטיינזלץ].