בן הדד מחריף את איומיו כלפי אחאב ועובר מדרישה לכניעה לשליטה מוחלטת ולקיחה בכוח. המסר המרכזי הוא שאם אחאב לא יעביר את רכושו מרצונו, בן הדד לא ימתין אלא ינהג כאדון גמור וייקח את מבוקשו בעל כורחו [ביאור שטיינזלץ]. האיום מוגדר לזמן מדויק, כעת מחר, כלומר בדיוק בשעה זו למחרת [רד"ק].
אם אחאב יסרב לתת את רכושו היום, הוא יספוג הפסד כפול מחר: ראשית, פעולת וחפשו, שמשמעותה דרישה וביקור [מצודת ציון], תתרחב ולא תוגבל רק לארמון המלך אלא תכלול גם את בתי עבדיו. שנית, השליחים לא יסתפקו עוד רק בכסף וזהב, אלא ייקחו בכוח כל דבר בעל ערך [מלבי"ם, מצודת דוד].
הפרשנים מציגים שתי גישות מרכזיות להבנת הביטוי כל מחמד עיניך. על פי הפשט, הכוונה היא לאוצרות היקרים והאהובים ביותר על המלך [ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, פרשנים אחרים מקשים: והרי גם הכסף, הזהב והנשים שנדרשו קודם לכן הם דברים נחמדים ורצויים, ואם כן מהו התוכן החדש באיום זה? מכאן הם מסיקים שהביטוי מתייחס לחמדה מתוך חמדה, חמדה רוחנית העולה על החמדה הגופנית של כסף וזהב, והיא ספר התורה [רש"י, חומת אנך].
לפי גישה זו, אחאב החזיק ברשותו ספר תורה כחלק מגינוני המלכות המחייבים, אף על פי שלא שמר את מצוותיו והרבה לו נשים וממון בניגוד לדין. לקיחת ספר התורה על ידי בן הדד נועדה לשמש כאות להעברתו המוחלטת של אחאב ממלכותו [מלבי"ם]. דרישה זו היוותה נקודת מפנה עבור אחאב. הוא הבין שספר התורה אינו רכושו הפרטי אלא נחלתם של זקני ישראל. מטעם זה הוא נאלץ לקרוא לזקנים להתייעצות, שכן הדבר לא היה בידו. למרבה הפלא, אף על פי שאותם זקנים היו עובדי עבודה זרה, הם רחשו כבוד עמוק לתורה וסירבו להעבירה, מה שהוביל את אחאב להשיב לבן הדד כי לא יוכל למלא את בקשתו [רש"י, חומת אנך].