לאחר תבוסה מוחצת בשדה הקרב, שארית צבא ארם מחפשת מקלט, אך נתקלת באסון פתאומי ופלאי. המלך עצמו, שאיבד את כל כוחו הצבאי, נאלץ להימלט ולהסתתר.
החיילים הנסים בחרו לברוח אל העיר אפק משום שבאותה עת שרר שלום בין מלך יהודה למלך ארם, והם סברו כי שם ימצאו מחסה בטוח ולא ייהרגו [רד"ק]. בשל מציאות פוליטית זו, נדרש נס גדול מאת ה': בעוד הַנּוֹתָרִים מצבא ארם [ביאור שטיינזלץ] מתקבצים במבואות העיר כדי להיכנס אליה ולהינצל, קרסה החומה על עשרים ושבעה אלף החיילים ומחצה אותם [רד"ק].
הישרדותו של מלך ארם, בן הדד, התאפשרה משום שלא שהה יחד עם ההמון בדיוק בעת הקריסה. ייתכן שעבר את החומה ונכנס לעיר טרם נפילתה [רלב"ג], או שהיה הראשון או האחרון בשיירת הנמלטים ולכן לא נפגע [רד"ק].
מתוך הבנה כי הפסיד במערכה, צבאו הושמד, ומלך ישראל המנצח עתיד להגיע בקרוב [ביאור שטיינזלץ], נס בן הדד אל תוך העיר והסתתר חֶדֶר בְּחָדֶר, כלומר, התחבא בחדר פנימי, חדר לפנים מחדר, כדי להסוות את עצמו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
אף על פי שבן הדד לא נהרג בתוך העיר בזכות הסכמי השלום שהוזכרו, הוא הבין כי הוא לכוד ואינו יכול לצאת ממנה. במצב חסר אונים זה, יזמו עבדיו ואנשי העיר אפק עצה כדי להציל את חייו: הם יצאו אל מלך ישראל כשהם חגורים בשקים ועוטים חבלים על ראשיהם, לאות אבלות וכניעה מוחלטת תחת שלטונו של אחאב [רלב"ג, רד"ק].