מלכים א, פרק כ׳, פסוק י׳

בן הדד שולח מסר מתנשא ומאיים אל מלך ישראל, בו הוא מתפאר בצבאו העצום לעומת העיר שומרון הקטנה. הוא מחזק את דבריו בשבועה כֹּה יַעֲשׂוּן לִי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִפוּ, נוסח מקובל שבו הנשבע מאיים על עצמו בקללה אם לא יקיים את דבריו, אך עוצר מבלי לפרט מהו העונש. במרכז איומו הוא מצהיר כי בספק אִם יִשְׂפֹּק, כלומר אם יהיה די, בעפר שומרון עבור ההמון הרב של החיילים אֲשֶׁר בְּרַגְלָי ההולכים וצועדים אחריו. הוא מתפאר שצבאו כה רב עד שלא יישאר בעיר מספיק עפר לִשְׁעָלִים, בין אם הכוונה היא שלא יהיה די עפר כדי שכל חייל ייקח חופן אחד באגרופו, ובין אם העפר לא יספיק אפילו כדי להידבק למדרך כפות רגליהם של כל החיילים.