הנביא מספר למלך כי בעודו טרוד ועסוק בענייניו לכאן ולכאן, עֹשֵׂה הֵנָּה וָהֵנָּה, השבוי שהופקד בידיו ברח, וְהוּא אֵינֶנּוּ. הוא מודה בכישלונו לעמוד בתנאים שנקבעו מראש, אך מציג מצוקה מאחר שאינו יכול לשלם את הקנס ואינו רוצה ליהרג. מלך ישראל משיב לו בנחרצות כֵּן מִשְׁפָּטֶךָ אַתָּה חָרָצְתָּ, כלומר אתה גזרת וחתכת את דינך בעצמך ברגע שהסכמת לתנאי השמירה. המלך מדגיש במילה כֵּן שזהו משפט צדק מוחלט ולא רק קנס שרירותי, וקובע שעליו לשאת בתוצאות ולשלם בחייו או בכספו. באמצעות המשל גורם הנביא למלך להודות בצדקת הדין, ובכך המלך חורץ בלי משים את דינו שלו עצמו.
מלכים א, פרק כ׳, פסוק מ׳
וַיְהִ֣י עַבְדְּךָ֗ עֹשֵׂ֥ה הֵ֛נָּה וָהֵ֖נָּה וְה֣וּא אֵינֶ֑נּוּ וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֧יו מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֛ל כֵּ֥ן מִשְׁפָּטֶ֖ךָ אַתָּ֥ה חָרָֽצְתָּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.