מלכים א, פרק כ׳, פסוק מ״ב

הנביא חושף בפני אחאב את נמשל השומר והשבוי, ומבהיר לו כי דרך הסיפור הוא חרץ את גורלו במו פיו. הוא מאשים את המלך כי שחרר מִיָּד, היישר מתוך ידו שלו, את אִישׁ חֶרְמִי, כלומר אויב שהיה חייב מיתה, או לחלופין אדם שה' לכד עבורו ברשת ובמלכודת כמו דג שאינו יכול להימלט. בשל כך נגזר עליו עונש מוות, וְהָיְתָה נַפְשְׁךָ תַּחַת נַפְשׁוֹ, וכשם שהאריה המית את מי שסירב קודם לכן להכות את הנביא, כך יומת אחאב על שסירב להמית את בן הדד. עם זאת, הפציעה שספג הנביא קודם לכן נועדה לכפר בדמו על עם ישראל, כדי שלא ייפגעו בגופם במלחמה הבאה שינהל אחאב.