תארו לעצמכם שהיו נותנים לכם לשמור על משהו ממש חשוב, אבל הייתם פותחים את הידיים ונותנים לו לברוח. אחרי שהנביא סיפר למלך אחאב את המשל על השומר והשבוי, הוא מגלה לו את הסוד: הסיפור הזה הוא בעצם עליו. הנביא עשה זאת בכוונה, כדי שאחאב יבין את הטעות שלו ויקבע בעצמו את הדין.
הנביא אומר לאחאב שהוא שחרר מִיַּד, כלומר ממש מתוך הידיים שלו, את אִישׁ חֶרְמִי. למה הכוונה? תדמיינו דג שניצוד בתוך רשת ואין לו שום דרך לברוח. כך בדיוק ה׳ פרש רשתות ומלכודות כדי לתפוס את מלך ארם ולהעביר אותו לידיים של אחאב, אבל אחאב פשוט החליט לשחרר אותו.
בגלל שאחאב לא הקשיב לה׳ ושחרר את האויב, הנביא אומר לו: וְהָיְתָה נַפְשְׁךָ תַּחַת נַפְשׁוֹ. כלומר, אחאב יקבל את העונש במקום מלך ארם. זה מזכיר את מה שקרה לאיש שסירב להקשיב לדבר ה׳ ונענש. למרות זאת, יש בסיפור גם נקודת אור עבור עם ישראל. הנביא נפצע קודם לכן, והפציעה הזו לא הייתה סתם. היא נועדה להיות כפרה שתשמור ותגן על העם, כדי שהם לא ייפגעו במלחמה הבאה שאחאב ינהל.