שמואל א, פרק ט״ו, פסוק י״א

קרה לכם פעם שנתתם תפקיד חשוב למישהו שאתם סומכים עליו, אבל אז גיליתם שהוא בחר לעשות משהו אחר לגמרי? זו הרגשה של אכזבה עמוקה. ברגע עצוב מאוד, ה' פונה לשמואל הנביא ואומר לו מילה אחת שמסבירה הכל: נִחַמְתִּי. הכוונה כאן היא לא לנחמה, אלא לחרטה. ה' משתף את שמואל שהוא מתחרט ומשנה את דעתו על כך שהמליך את שאול למלך. ה' מסביר שההחלטה הזו הגיעה משתי סיבות. הסיבה הראשונה היא כִּי שָׁב מֵאַחֲרַי, כלומר שאול עזב את הדרך של ה' במחשבה שלו ואיבד את האמונה החזקה שהייתה לו. הסיבה השנייה היא וְאֶת דְּבָרַי לֹא הֵקִים, שזה אומר שגם בפועל, במעשים שלו, שאול פשוט לא קיים את מה שה' ציווה עליו דרך הנביא. כששמואל שומע שהמלוכה הולכת להילקח משאול, התגובה שלו היא וַיִּחַר לִשְׁמוּאֵל. הוא מרגיש צער גדול מאוד ודאגה עמוקה. שמואל כל כך אוהב את שאול ואכפת לו ממנו, שהוא לא מוכן פשוט להשלים עם הבשורה. מיד וַיִּזְעַק אֶל ה', הוא נעמד להתפלל, לבקש רחמים ולבכות לפני ה' במשך לילה שלם, מתוך תקווה לעזור לשאול.