תארו לעצמכם רגע מתוח מאוד, שבו אדם שעשה המון רע לאנשים אחרים, עומד סוף סוף לקבל את העונש שמגיע לו. שמואל הנביא ניצב מול אגג, המלך האכזר של עמלק, ואומר לו כַּאֲשֶׁר שִׁכְּלָה נָשִׁים חַרְבֶּךָ. המילה שִׁכְּלָה קשורה לשכול ולאובדן. אגג פגע באנשים רבים והשאיר אימהות ונשים רבות עצובות שאיבדו את היקר להן מכל. בתגובה לכך, שמואל מודיע לו שהעונש שלו יהיה בדיוק באותה מידה: כֵּן תִּשְׁכַּל מִנָּשִׁים אִמֶּךָ. כמו שהוא גרם צער לאימהות אחרות, כך עכשיו אמא שלו תרגיש את אותו הצער העמוק כשתאבד את בנה. קוראים לזה עונש של "מידה כנגד מידה".
דרך אגב, ההזכרה של נשים כאן רומזת לנו משהו מעניין לעתיד: כמו שאגג נענש עכשיו, כך בעתיד הרחוק הנכד שלו, המן הרשע, יובס על ידי אישה מיוחדת, הלוא היא אסתר המלכה.
בסוף המפגש, כתוב ששמואל וַיְשַׁסֵּף את אגג. המילה הזו מתארת פעולה של ביקוע, בדומה לאדם שחוטב עצים. למרות ששמואל כבר היה אדם מבוגר מאוד, ה' נתן לו כוח וגבורה מיוחדים כדי להעניש את המלך הרשע על מעשיו. העונש החמור הזה נועד להעביר מסר ברור וחזק לכל העמים מסביב, כדי שיפחדו ולא יעזו להילחם שוב בעם ישראל.