לאחר ששאול מודה באשמתו, הוא פונה לשמואל בבקשה כפולה שנועדה לתקן את הקרע מול הנביא, מול ה' ומול העם. בתחילת דבריו הוא מבקש שָׂא, כלומר סלח ומחל [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
בקשתו של שאול מחולקת לשני רבדים, המקבילים לחטאיו כלפי שמואל וכלפי ה'. באומרו שָׂא נָא אֶת חַטָּאתִי, הוא מבקש את מחילתו האישית של שמואל על כך שעבר על דבריו. לעומת זאת, הבקשה וְשׁוּב עִמִּי וְאֶשְׁתַּחֲוֶה לַה' מתייחסת להפרת ציווי ה', ובה שאול מבקש משמואל להתלוות אליו כדי לבקש יחד סליחה וכפרה מה' [מלבי"ם, מצודת דוד].
מעבר לבקשת הכפרה הדתית, המילים וְשׁוּב עִמִּי מקפלות בתוכן מניע ציבורי ופוליטי. שאול מעוניין ששמואל יצטרף אליו כדי שהעם יראה שהנביא עדיין תומך בו ועומד לצדו [ביאור שטיינזלץ]. יתרה מכך, בקשה זו נועדה לשמר את כבודו המלכותי של שאול. הוא חפץ ששמואל ילך אחריו, כך שהוא עצמו יצעד בראש כעיקר וכמלך, ושמואל כנלווה אליו. דרישה זו לגינוני מלכות היא שעומדת בבסיס סירובו הראשוני של שמואל בהמשך, שכן מכיוון ששאול מאס בדבר ה', ה' מאס בו ממלוך, ואין לו עוד זכות להנהיג את גינוני המלכות הללו [אלשיך].