שאול מקיים את הוראת שמואל להחרים את העם, אך חס על חיי המלך. המילה וַיִּתְפֹּשׂ משמעותה אחיזה ותפיסה בשבי [מצודת ציון]. בעוד שאת כל העם השמיד שאול בחרב כפי שציווהו שמואל, את אגג הוא לקח בשבי בעודו חי [ביאור שטיינזלץ].
הסיבה לכך ששאול השאיר את אגג בחיים נובעת מטעות תפיסתית לגבי ייחוסו. שאול ידע שאמו של אגג היא עמלקית (כפי שמשתמע מדברי שמואל לאגג בהמשך: "כֵּן תִּשְׁכַּל מִנָּשִׁים אִמֶּךָ"), אך סבר שקביעת הלאום אינה נקבעת על פי האם, ולכן הסיק שאגג אינו נחשב מזרע עמלק ומותר לחמול עליו. אולם, טעותו של שאול הייתה שבאומות העולם קביעת הייחוס והלאום הולכת דווקא אחר האם, ולכן אגג אכן היה עמלקי לכל דבר והיה חובה להחרימו יחד עם שאר העם [אהבת יהונתן].