מנהיג אינו יכול להסתתר מאחורי רצונותיהם של מונהגיו כאשר מוטלת עליו שליחות אלוהית. בשעה ששאול מנסה להתנצל ולהטיל את האשמה על העם שחמל על שלל עמלק, שמואל מעמיד אותו על טעותו ותוקף את שורש תפיסתו העצמית כאדם וכמלך.
הפרשנים מסכימים כי דברי שמואל נועדו לשלול את התירוץ של שאול כאילו נכנע ללחץ ציבורי. אִם קָטֹן אַתָּה בְּעֵינֶיךָ – גם אם אתה חש ענווה, חסר תקיפות, או מחשיב את עצמך כקטן ואינך רוצה להתנשא על העם, הרי שבפועל רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָתָּה [מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. מעמדך כמנהיג עליון הופך אותך לאחראי הבלעדי למשימה, וידך תקיפה מספיק כדי למחות בידם ולעצור אותם [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. יתרה מכך, עצם העובדה שהיה בידך כוח למחות ולא עשית זאת, מעידה כי בסתר ליבך היית שותף לרצון העם וחמדת את השלל בעצמך [רד"ק]. בנוסף, מעמדו הרם של שאול מחייב אותו באחריות כבדה יותר, שכן עונשו של אדם נידון לפי גודל מעלתו [אלשיך].
שמואל מזכיר לשאול את מקור סמכותו: וַיִּמְשָׁחֲךָ ה' לְמֶלֶךְ. מלך רגיל, שנבחר על ידי ההמון, עלול להרגיש צורך לרצות את העם ולהסביר להם פנים. אולם שאול לא נבחר על ידי העם אלא נמשח ישירות על ידי ה', ולכן לא הייתה לו שום סיבה לחשוש מהם או להעדיף את דעתם על פני ציווי הבורא [מלבי"ם, אברבנאל]. יתרה מזאת, השליחות להחרים את עמלק הוטלה עליו באופן אישי ולא על העם, ולכן הוא אינו יכול להשתמש בהם כתירוץ לכישלונו [מלבי"ם, אברבנאל].
חלק מהמפרשים מוצאים עומק נוסף בבחירתו של שאול דווקא משבט בנימין הקטן. עצם הבחירה באדם שמגיע מהשבט הצעיר ביותר נועדה לשמור עליו מפני גאווה, כדי שיציית לדברי הנביא במדויק ולא יפעיל שיקול דעת עצמאי או יסיק מסקנות מדעתו [אהבת יהונתן]. כמו כן, ישנו קשר מהותי בין מוצאו של שאול לבין המשימה שהוטלה עליו: מסורת היא שזרעו של עשו, שהוא עמלק, נופל דווקא בידי בניה של רחל. לכן, ה' משח את שאול למלך ספציפית כדי שיקיים את המצווה למחות את עמלק [חומת אנך, אהבת יהונתן].
גישה פרשנית נוספת, הנשענת על תרגום יונתן והמדרש, מפרשת את המילים רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָתָּה לא רק כתיאור של סמכות פוליטית הווה, אלא כזכות היסטורית. לפי גישה זו, שבט בנימין זכה למלכות מפני שגילה מסירות נפש וקפץ ראשון לתוך מי ים סוף כששאר השבטים היססו [רש"י, רד"ק, אהבת יהונתן]. עם זאת, יש מי שחולק על שילוב מדרש זה בפירוש הפסוק, ומעדיף לדבוק במשמעות הפשוטה ולפיה הביטוי מתייחס אך ורק למעמדו העכשווי של שאול כמנהיג האומה [אברבנאל].