רגע של דין נוקב וצדק מוחלט מתרחש כאשר נביא ה' ניצב מול מלך עמלק האכזר. הפסוק מציג את עונשו הסופי של אגג, המבוסס על העיקרון של מידה כנגד מידה, וחותם את המערכה בהוצאה להורג פומבית וחסרת פשרות.
שמואל פותח ואומר כַּאֲשֶׁר שִׁכְּלָה נָשִׁים חַרְבֶּךָ. משמעות המילה שִׁכְּלָה היא שכול ואובדן [מצודת ציון]. הפרשנים מסבירים כי אגג הרג באכזריות גברים וילדים, והותיר נשים רבות אלמנות ושכולות [מצודת דוד]. מעבר להרג עצמו, אגג נהג באכזריות מיוחדת כאשר סירס וחתך את איבריהם של בחורי ישראל, ואף השליך אותם כלפי מעלה בהתרסה כנגד ה' [רש"י, צאינה וראינה].
בתגובה למעשים אלו, גוזר עליו שמואל: כֵּן תִּשְׁכַּל מִנָּשִׁים אִמֶּךָ. העונש מחושב כך שאמו של אגג תחווה את אותו צער עמוק שגרם בנה לנשים אחרות [מצודת דוד]. יתרה מכך, אף על פי שבשלב זה אגג כבר העדיף למות, שמואל מוציא אותו להורג לא כדי לגאול אותו מייסוריו, אלא דווקא כדי להעניש את אמו במידה כנגד מידה על שאיבדה את הבן שרצתה בחיים [מלבי"ם]. אזכור הנשים והאם טומן בחובו גם רמז נבואי לעתיד: כשם שאגג הולך כעת לאבדון, כך בעתיד יושמד נכדו, המן האגגי, על ידי אישה צדקת, הלוא היא אסתר המלכה [אהבת יהונתן].
מבחינה משפטית, אגג ניסה לטעון לחסינות כלשהי [ביאור שטיינזלץ], ויש המפרשים כי הוא ועמו אף ניסו להתגייר כדי להינצל. על פי ההלכה, גוי שרצח והתגייר פטור מעונש. מסיבה זו, שמואל דן את אגג על פי דיני אומות העולם (דיני בני נח) ללא צורך בעדים ובהתראה רגילים, שכן בדינים אלו אין תוקף להתגיירות שנועדה להתחמק מעונש, וכך הוא נידון למוות על רציחותיו בעבר [נחל שורק, חומת אנך].
בסיום הפסוק מתואר כיצד וַיְשַׁסֵּף שמואל את אגג. משמעות המילה היא ביקוע ושיסוע, בדומה לאדם הבוקע עצים [מצודת ציון, רלב"ג, רד"ק, אברבנאל]. בעוד שחלק מהפרשנים מסבירים כי חתך אותו לשניים [מצודת ציון], אחרים מציינים כי חיתך אותו לארבעה חלקים [רש"י]. כך או כך, לא הייתה זו הוצאה להורג מכובדת, אלא השמדה הדומה להריגת בעל חיים שאינו ראוי לאכילה [ביאור שטיינזלץ]. למרות ששמואל היה זקן בא בימים, הוא קיבל כוח וגבורה מיוחדים לבקע את אגג בחרבו [אברבנאל], פעולה שנועדה להטיל אימה על העמים הנשארים ולהרתיעם מלהילחם בישראל [רלב"ג].