שמואל א, פרק ט״ו, פסוק ל״ג

עונשו הסופי של אגג מלך עמלק מבוסס על עקרון של מידה כנגד מידה, ולכן מכריז שמואל כַּאֲשֶׁר שִׁכְּלָה נָשִׁים חַרְבֶּךָ, שכן חרבו זרעה שכול ואובדן, הותירה נשים עריריות, ואף לוותה בהטלת מום אכזרית בבחורי ישראל בהתרסה כלפי ה'. בתגובה לכך נגזר עליו כֵּן תִּשְׁכַּל מִנָּשִׁים אִמֶּךָ, כדי שאמו תחווה את אותו צער עמוק על אובדן בנה, באמירה הטומנת בחובה גם רמז נבואי למפלתו העתידית של נכדו המן בידי אישה. אף על פי שאגג ניסה להתחמק מעונש בטענות חסינות ובניסיון התגיירות, שמואל דן אותו למוות על פי דיני אומות העולם, שבהם אין תוקף להתגיירות שנועדה לחמוק מפשעי העבר. בסיום המשפט וַיְשַׁסֵּף שמואל את אגג, כלומר ביקע ושיסע אותו למספר חלקים בדומה לאדם הבוקע עצים. הוצאה להורג פומבית ונטולת כבוד זו בוצעה בכוח מיוחד שניתן לשמואל הזקן, במטרה להטיל אימה ולהרתיע את שאר העמים מלהילחם בישראל.