שאול מנסה להצדיק את מעשיו ומתנער מאחריות באומרו אֲשֶׁר חָמַל הָעָם, בטענה שהיוזמה להשארת השלל הייתה של העם שסבר כי מדובר במצווה. הוא מסביר כי ההחלטה לחוס על מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר לא נבעה מתאוות בצע אלא נועדה לשמש לקורבנות לְמַעַן זְבֹחַ לה', תוך שהוא פונה לשמואל בביטוי לַה' אֱלֹהֶיךָ כדי לחלוק כבוד למעלתו הרוחנית של הנביא. כהוכחה לכך שכוונתם הייתה דתית, שאול מדגיש וְאֶת הַיּוֹתֵר הֶחֱרַמְנוּ, שכן שאר הבהמות שאינן ראויות להקרבה אכן הושמדו כליל. אולם, קו הגנה זה חושף את כישלונו העמוק של שאול, שלא הכיר בחטאו אלא התכחש לאחריותו, ואף העיד על כך שבסתר ליבו סבר שהציווי המקורי להשמיד הכול אינו ישר.
שמואל א, פרק ט״ו, פסוק ט״ו
וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל מֵעֲמָלֵקִ֣י הֱבִיא֗וּם אֲשֶׁ֨ר חָמַ֤ל הָעָם֙ עַל־מֵיטַ֤ב הַצֹּאן֙ וְהַבָּקָ֔ר לְמַ֥עַן זְבֹ֖חַ לַיהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ וְאֶת־הַיּוֹתֵ֖ר הֶחֱרַֽמְנוּ׃ {פ}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.