שמואל א, פרק ט״ו, פסוק כ״ד

שאול מודה באשמתו ומתוודה כי חרג מהציווי, אך בד בבד מנסה להסיר מעצמו אחריות מלאה למעשה. הוא מצהיר כי עבר אֶת פִּי ה' וְאֶת דְּבָרֶיךָ, כלומר הפר הן את הציווי הכללי של ה' להכות את עמלק והן את ההוראות המפורטות של שמואל להשמיד הכול, אם כי ייתכן שהוא רומז ששמואל החמיר מעצמו ואילו הוא דווקא קיים את רצון ה'. מיד לאחר מכן הוא מתנצל וטוען כִּי יָרֵאתִי אֶת הָעָם, בניסיון להציג עצמו כאדם אנוס שנכנע ללחץ ההמון, או לאדם רב השפעה כדואג האדומי. עם זאת, ניסיון זה של שאול לפטור את עצמו מאשמה עומד בסתירה לעובדה שהוא עצמו חמל על השלל ועל מלך עמלק, ולא רק נגרר אחרי העם בעל כורחו.