רגע הפרידה הדרמטי בין הנביא למלך הופך למאבק פיזי שתוצאתו נושאת משמעות סמלית עמוקה לגבי עתיד המלוכה בישראל. כאשר שמואל סובב את פניו כדי ללכת ולהיפרד מעם שאול, מנסה שאול לעכבו.
על פי הפשט, שאול הוא זה שאוחז בבגדו של שמואל בניסיון למנוע ממנו לעזוב, מתוך בקשה נואשת שישוב עמו להשתחוות לפני ה' באוהל מועד שבגלגל [רש"י, אברבנאל]. המילה בִּכְנַף מתייחסת לקצה או לשוליים התחתונים של המעיל [מצודת ציון]. כתוצאה מהאחיזה והמשיכה החזקה של שאול, המעיל נקרע [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. קריעה זו לא הייתה רק תוצאה פיזית של המאבק, אלא נתפסה מיד על ידי שמואל כאות אלוהי לכך שהמלוכה נקרעת משאול ותינתן לדוד [אברבנאל].
לצד ההבנה הפשוטה, הכתוב מותיר עמימות מסוימת בשאלה של מי היה המעיל ומי קרע אותו, מה שהוביל לגישות נוספות במדרש. גישה אחת גורסת כי שמואל הוא זה שקרע את מעילו של שאול, כדי למסור לו רמז נבואי: מי שבעתיד יכרות את כנף מעילו, הוא זה שימלוך תחתיו. נבואה זו התגשמה מאוחר יותר כאשר דוד כרת את כנף מעילו של שאול במערה, אירוע שגרם לשאול להכיר בכך שדוד יירש את המלוכה [רש"י, רד"ק, אלשיך, אברבנאל]. מנגד, ישנה דעה ולפיה שמואל קרע את מעילו שלו עצמו. פעולה זו נעשתה כאות אבל, שכן דרכם של צדיקים לקרוע את בגדיהם בשעה שה"נטיעה" שלהם – כלומר, המנהיג שטיפחו והכתירו – אינה עולה יפה ואינה מצליחה [רד"ק, אלשיך, אברבנאל].
רובד נוסף של סמליות נלמד מכך שרק כנף המעיל נקרעה, ולא המעיל כולו. הדבר מרמז לכך שמלכות ישראל לא תיקרע משאול באופן מוחלט ומידי, שכן בנו איש בושת עתיד לרשת את כסאו ולמלוך אחריו לזמן מועט [אהבת יהונתן].