הנביא שמואל מזכיר לשאול המלך את המשימה המפורשת והבלתי מתפשרת שהוטלה עליו. ה' כיוון אותו למטרה ברורה, ודרש ממנו להכרית לחלוטין את עמלק בשל רשעותם.
כאשר הנביא אומר וַיִּשְׁלָחֲךָ ה' בְּדָרֶךְ, הוא מדגיש כי ה' שלח את שאול בנתיב זה מתוך מגמה מסוימת ומטרה מוגדרת מראש, וציווה עליו להחרים את האויב [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. העמלקים מתוארים בפיו כהַחַטָּאִים, כלומר אנשי חטא [ביאור שטיינזלץ].
הציווי להילחם בעמלק עַד כַּלּוֹתָם אֹתָם מעורר דיון סביב המבנה הלשוני של הביטוי. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה היא עד שהעם אשר עם שאול, כלומר בני ישראל, ישמידו את עמלק לחלוטין. לפי הבנה זו, האות מ"ם בסוף המילה "כלותם" מתייחסת לפועלים, בני ישראל המבצעים את ההשמדה, והמילה "אותם" באה מיד לאחר מכן כתוספת ביאור כדי להבהיר שפעולת הכיליון מכוונת כלפי עמלק. קיימת גם אפשרות פרשנית ולפיה האות מ"ם במילה "כלותם" מתייחסת דווקא לעמלק המושמדים, והמילה "אותם" משמשת שוב כהדגשה וכהשלמה רעיונית [רד"ק].