קולות הבהמות חושפים את הפער בין הצהרת שאול כי קיים את ציווי ה' לבין המציאות בשטח, ושמואל שואל אותו וּמֶה קוֹל הַצֹּאן והבקר, כלומר מאין הגיעו הבהמות הללו אם אכן השמדת את עמלק. על פי מסורת חז"ל, העמלקים נהגו להפוך את עצמם לבהמות באמצעות כישוף כדי להינצל, אך שאול סבר שניתן להשאירן בחיים כדי להקריבן. מאחר שבהמה שעיניה דומות לעיני אדם פסולה להקרבה, עצם ייעודן לקורבן חייב בדיקה קפדנית, וכך ביקש שאול להוכיח שאלו בהמות אמיתיות ולא עמלקים מוסווים. עם זאת, כאשר שמואל מציין את הקול אֲשֶׁר אָנֹכִי שֹׁמֵעַ, הוא מתייחס לקול עתידי שרק אוזנו הנבואית קולטת. קול זה עתיד לעלות מנוב עיר הכוהנים שבה יפעל שאול באכזריות, עובדה החושפת כי הרחמים שהוא מפגין כעת כלפי עמלק אינם רחמנות אמת אלא עוול.
שמואל א, פרק ט״ו, פסוק י״ד
וַיֹּ֣אמֶר שְׁמוּאֵ֔ל וּמֶ֛ה קֽוֹל־הַצֹּ֥אן הַזֶּ֖ה בְּאׇזְנָ֑י וְק֣וֹל הַבָּקָ֔ר אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י שֹׁמֵֽעַ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.