שאול מודה באשמתו ומקבל את הגזרה הסופית באומרו וַיֹּאמֶר חָטָאתִי. למרות זאת, הוא מבקש משמואל עַתָּה כַּבְּדֵנִי נָא נֶגֶד זִקְנֵי עַמִּי וְנֶגֶד יִשְׂרָאֵל, כדי למנוע נטישה פומבית שתפגע במעמדו לעיני הקהל. הוא מנמק זאת במילים וְשׁוּב עִמִּי וְהִשְׁתַּחֲוֵיתִי לַה' אֱלֹהֶיךָ, מתוך הבנה שמתן כבוד למלכות יוביל את העם לעבודת ה' ולכבוד שמים. עם זאת, בקשה זו חושפת כי שאול עדיין מוטרד מכבודו הציבורי וירא מהעם, במקום להיכנע לחלוטין בפני ה'. פגם מהותי זה באמונה מבדיל את תשובתו מתשובתו המוחלטת של דוד המלך, ומסביר מדוע נקרעה משאול המלכות.
שמואל א, פרק ט״ו, פסוק ל׳
וַיֹּ֣אמֶר חָטָ֔אתִי עַתָּ֗ה כַּבְּדֵ֥נִי נָ֛א נֶ֥גֶד זִקְנֵֽי־עַמִּ֖י וְנֶ֣גֶד יִשְׂרָאֵ֑ל וְשׁ֣וּב עִמִּ֔י וְהִֽשְׁתַּחֲוֵ֖יתִי לַיהֹוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.