שמואל א, פרק ט״ו, פסוק כ״ט

גזר הדין על סיום מלכותו של שאול הוא סופי ומוחלט, שכן ה' אינו חוזר בו מהבטחה שהעניק לאדם אחר. ה', שהוא כוחם של עם ישראל ומכונה נֵצַח, אינו משנה את דעתו ואינו מתחרט כבני אדם, ולכן הוא לא יִנָּחֵם ויבטל את הגזירה. אף על פי שהיחס האלוהי כלפי האדם עשוי להשתנות בעקבות חטא, מהותו של הבורא נצחית וקבועה, כִּי לֹא אָדָם הוּא לְהִנָּחֵם. לצד זאת, יש המסבירים כי מילים אלו מתייחסות לשאול עצמו שאינו באמת מתחרט על דרכו, או שעל אף שבדרך כלל ה' שמח ומאפשר לעמו לנצח אותו בתפילה, במקרה זה נֵצַח יִשְׂרָאֵל לא יועיל לשנות את ההחלטה.