יצא לכם פעם לעשות טעות ולדאוג מאוד ממה שאחרים יחשבו עליכם כשהם יגלו? זה בדיוק מה שמרגיש עכשיו שאול המלך. אחרי ששמואל הנביא מוכיח אותו על מעשיו, שאול מבין שהעונש שלו יהיה לאבד את המלוכה. הוא מקבל את העונש ומודה באשמה כשהוא אומר חָטָאתִי. אבל למרות שהוא מודה, עדיין מאוד חשוב לו מה העם יחשוב עליו.
שאול מבקש משמואל עַתָּה כַּבְּדֵנִי נָא נֶגֶד זִקְנֵי עַמִּי וְנֶגֶד יִשְׂרָאֵל. הוא בעצם מתחנן לשמואל שלא יעזוב אותו לבד מול כולם, כי אם הנביא ינטוש אותו פתאום, זו תהיה בושה ענקית. שאול מציע וְשׁוּב עִמִּי וְהִשְׁתַּחֲוֵיתִי לַה' אֱלֹהֶיךָ, כלומר, בוא נלך יחד להתפלל ולהודות לה'. שמואל מסכים לבקשה, כי הוא מבין את הבושה הגדולה של שאול, והוא יודע שאם הם ילכו יחד, גם העם יושפע לטובה וילך לעבוד את ה'.
הבקשה הזו של שאול מלמדת אותנו למה הוא איבד את המלוכה. המפרשים מסבירים שיש הבדל גדול בין שאול לבין דוד המלך. כשדוד המלך עשה טעות, הוא הודה בה מיד, לא חיפש תירוצים ולא פחד שכולם ידעו מזה ויפגעו בכבודו. לעומת זאת, שאול חיפש הצדקות למעשים שלו, האשים את העם, והיה לו מאוד חשוב לשמור על התדמית שלו כשהוא אמר לשמואל כַּבְּדֵנִי נָא. שאול היה אדם טוב, אבל במקום לעשות את רצון ה' מתוך אמונה ואהבה, הוא פעל מתוך פחד מהעם ומה יגידו עליו, ולכן הוא לא יכול היה להמשיך בתפקידו כמלך.