שמואל קוטע את ניסיונות ההצדקה של שאול לקראת מסירת גזר הדין מאת ה', וקורא לעברו הֶרֶף. קריאה זו היא דרישה להרפות, לשתוק ולהמתין, שכן הכחשת החטא חמורה בפני עצמה, או לחלופין בקשת רשות לדבר מתוך כבוד ויראה מהמלך. שאול אכן נענה לבקשה ונותן לו את הרשות כשהוא עונה וַיֹּאמֶר לו לדבר. מילה זו נקראת ביחיד אך נכתבת ברבים, כדי ללמד שבעוד ששאול הוא שענה בפועל, גם הזקנים שנכחו שם היו שותפים לאמירתו.
שמואל א, פרק ט״ו, פסוק ט״ז
וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל־שָׁא֔וּל הֶ֚רֶף וְאַגִּ֣ידָה לְּךָ֔ אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר יְהֹוָ֛ה אֵלַ֖י הַלָּ֑יְלָה (ויאמרו) [וַיֹּ֥אמֶר] ל֖וֹ דַּבֵּֽר׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.